ככל שבניית מרכזי נתונים של בינה מלאכותית מואצת ברחבי ארצות הברית, תעשייה לא סבירה פורחת בשקט: את “מחנות גברים” שנבנו כדי לאכלס את אלפי העובדים הדרושים לבנייתם. מאחורי שרשרת האספקה המתפתחת הזו עומדת חברה שכבר ידועה לשמצה בהפעלת מרכזי מעצר לעולים: אירוח יעד.
על פי דיווח של בלומברג, מתקן כריית ביטקוין במחוז דיקנס הכפרי, טקסס, עובר הסבה למרכז נתונים עצום של 1.6 ג'יגה וואט. כדי להכיל את אלפי פועלי הבניין, מפתחים פנו לסוג מסוים של קהילה זמנית: יחידות דיור מודולריות המצוידות בחדרי כושר, מכבסות, חדרי משחקים, ואפילו קפיטריה שמבשלת סטייקים לפי הזמנה.
זה בדיוק מסוג הפרויקטים שבהם מתמחה Target Hospitality. החברה שבסיסה בטקסס חתמה על חוזים בשווי כולל של $132 מיליון לבנייה ולתפעול של מחנה מחוז דיקנס. האתר צפוי לאכלס יותר מ 1,000 עובדים, משמש כמיקרוקוסמוס של מגמה גדולה יותר הניזונה על ידי בום הבינה המלאכותית.
טרוי שרנק, מנהל המסחר הראשי של החברה, לא הסתיר את שאיפתו במגזר הזה, מכנה את הגל הנוכחי של בניית מרכזי נתונים “הגדול ביותר, הצינור הכי יעיל שראיתי אי פעם.” עבור מטרה, זו לא רק הזדמנות לטווח קצר, אלא מניע מרכזי פוטנציאלי לצמיחה עתידית.
אוּלָם, לחברה יש צד נוסף. Target Hospitality מפעילה גם את מרכז עיבוד ההגירה של דילי בטקסס, מתקן שמחזיק משפחות שנעצרו על ידי ארה"ב. הגירה ואכיפת מכס. על פי כתבי בית המשפט, התנאים במרכז היו קשים, עם דיווחים על תולעים ועובש במזון, וילדים הסובלים מחוסר התאמות לאלרגיות ולצרכים תזונתיים מיוחדים.
מצד אחד, מטרה מספקת נוח, דיור סטנדרטי לעובדים הבונים את התשתית עבור AI. מצד שני, היא מנהלת בית מעצר שהואשם שוב ושוב בכישלונות הומניטריים. הסיפור של Target Hospitality מציע המחשה ברורה לפער בתנופת התשתית של אמריקה: זרימת ההון קובעת מי נראה, ומי נשכח.